שם הספר: המבוא לספרי הרמב"ם
מחבר: רבי דוד משה מוסקוביץ
דפוס: תשע"ד
במפתח אישים ומושגים שבראש הספר, לעמ' 448 - צ"ל יוסף קולון.
בתוכן הענינים שבראש הספר, פרק יא 'נפסח' - צ"ל נספח.
שם, לעמ' 466 - צ"ל מדווינסק.
בעמ' 36 הערה 5 - הדבר מפליא, שכן הרמב"ם כותב שא' מעיקרי האמונה הוא שמרע"ה הוא בחיר המין האנושי ולא יהיה כמוהו, וא"כ איך כתבו עליו כן?
בעמ' 37 הערה 9 הביא דברי הרב חיד"א בשם הגדולים שצריך להיות הר"י מיגאש - ולפי זה צריך לתקן את גילו של הרמב"ם שהיה בן ג' שנים, שכן נולד בשנת תתצ"ח (כמבואר לעיל עמ' 36), והר"י מיגאש נפטר בשנת תתק"א (כמבואר להלן בעמ' 38). אלא אם נאמר כדברי ספר יוחסין המובא לעיל (בהערה 2) שהרמב"ם נולד בשנת תתצ"ה. ובדבר תאריך לידת הרמב"ם, ע"ע להרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף פז ע"ב).
בעמ' 39 הערה 18, יחוה דעת - למהר"ר עובדיה יוסף ז"ל.
שם הערה 20 שורה ד', 'בפירושו' - תז"מ.
בעמ' 40 הערה 24, 'ולמצוא אשה הוגנת לו' - עי' למהרי"מ טולידאנו ז"ל בקו' מאורות (בתחילתו) שכבר נשא אשה מקודם.
בעמ' 41 הערה 30 סוף שורה ג' - צ"ל האלעירקיין.
שם ד"ה וכך, הביא דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, שאביו היה מגנה מנהג בני מערבא שקראו התורה בג' השנים - וזה דלא כמ"ש בשו"ת בית דינו של שלמה (א"ח סימן יב ד"ה אמנם) שלדעת הרמב"ם במנהגא תליא מילתא. ע"ש. וכדבריו כתב בס' תקון יששכר (דפוס ויניציאה של"ט דף לג ע"א).
והנה הרב המחבר נר"ו הביא שהרמב"ם בחיבורו הביא מנהג בני מערבא ולא כתב לבטלו, ולכאורה הוא דלא כדברי רבינו אברהם בנו. וי"ל שגינה המנהג בסוף ימיו כשלמד תורת הקבלה [כמ"ש במגדל עוז (פ"א מהלכות יסודי התורה ה"י) ובנחלת אבות למהר"י אברבנאל (סוף פרק ג), והו"ד באתר ויקישיבה. ע"ש. וראה עוד בבלוג עם הספר], ולפי הזוה"ק הפרשיות מתחלקות לשבתות השנה לשנה אחת דוקא, וכמ"ש בשו"ת בית דינו של שלמה (א"ח סימן יב). וע"ע בקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן ריא אות א), ובמש"כ בס"ד בגליון ספר ילקוט יוסף על פורים (דף קפג ע"א). וכיו"ב ראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) בקונטרס בין השמשות הנדפס בסו"ס משנה ברורה איש מצליח (מהדורה שניה עמוד עט) שאם נפרש דברי הרמב"ם דלא כדברי רבינו אברהם בנו, י"ל דהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו. ע"ש. וראה בפורום אוצר החכמה.
בעמ' 42 הערה 35 שורה ב', 'התאריך' - צ"ל תאריך כתיבת האיגרת.
בעמ' 45 ד"ה ביום, בענין הרמז בפסוק על פטירת הרמב"ם - בס' טובת מראה להרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל (דף פז ע"ב) קדמו בזה. ע"ש.
בעמ' 45 הערה 50, בענין אם הרמב"ם קבור בטבריא - ע"ע להרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף פז ע"א), ובקובץ סיני (כרך לז עמ' רטו - ריט), ובס' מצבות קודש בארץ ישראל (עמ' תיד והלאה), ובס' יהודי המזרח בא"י (ח"ב עמוד רסח).
בעמ' 47 הערה 56 - מהרי"מ טולידאנו ז"ל בקו' מאורות (עמ' לב ובהערה שם) דן בד' הרב שלשלת הקבלה שמתנגדי הרמב"ם תיקנו את מה שקלקלו במצבתו.
בסוף עמ' 47 - ובשנת תשט"ז יצא לאור קובץ 'מאורות' למלאות תש"ע שנה לפטירת הרמב"ם, ורוב המאמרים הם מפרי עטו. ע"ע מתולדותיו בויקיפדיה (בערכו). גם היה במשך איזה זמן דיין בטאנג'יר, עי' בשער ספר התמיד שבהוצאתו. ראה תמונותיו כאן, כאן וכאן.
בעמ' 48 שורה ג' מלמטה - צ"ל איסרלש. וכן הוא להלן (עמ' 418).
בסוף העמוד - הוסיף בזה ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו דברי הגהות מנחם ציון על שם הגדולים (מערכת ספרים מע' הז' אות כב) שהרי"א ממודינא כתב על מהר"ר ישראל נג'ארה בראש ספר זמירות ישראל: 'לא קם בישראל כישראל'.
בעמ' 50 הערה 5 שורה א - צ"ל ד'תתקנ"ד.
בעמ' 51 שורה ג' - יש להעיר שתקנת הרמב"ם היא הנקראת 'תפילה אחת'.
בעמ' 52 ד"ה הרדב"ז חיבר, בענין היתר מגוריו במצרים - ועוד כתב הרדב"ז בספר מצודת דוד (מצוה תקצב) וז"ל, וגם אני הכותב שכנתי שם [במצרים] שנים רבות, אבל לא היה דעתי להשתקע שם, אלא ללמוד תורה וללמדה, לפי שישיבת א"י קשה עד מאוד, ומי יוכל לעמוד בה ולא יצטרך לבריות. ע"כ. וע"ע בקובץ הערות התמימים ואנ"ש (סיון תשע"א עמ' סו והלאה)
בעמ' 53 כתב שיש מיוצאי תימן שמחזיקים עדיין בתקנת הרמב"ם שלא לומר חזרת הש"צ - וכן היה המנהג בצפון מארוקו בימות החול ובתפילת מוסף, ויש מיוצאי אותן המקומות הנוהגים כן עד עצם היום הזה.
בעמ' 56 ד"ה וכך - צ"ל: ומפורסם פסק דינו.
בעמ' 57 ד"ה עדות "רבי מנחם בן זרח בהקדמתו לפירושו על התורה צידה לדרך" - ספר צדה לדרך למהר"מ בר זרח אינו על התורה.
בעמ' 59 הערה 35 - הערה זו שייכת לעמוד הקודם.
בעמ' 62 הערה 52 שורה ה - נדצ"ל של חתנו.
בעמ' 69 שורה ג - מס' 15 צ"ל בפורמט קטן.
בעמ' 69, בענין גיל נשואי הרמב"ם - עי' במה שהערתי לעיל בעמ' 40 הערה 24.
בעמ' 69 הערה 16 בענין אם רבינו מיימון קבור בטבריא - ע"ע לעיל (עמ' 40 הערה 25) ובס' מצבות קודש בארץ ישראל (עמ' קמט ועמ' תכ-תכא ועמ' תכד ועמ' תכז).
בעמ' 139 סד"ה כך - צ"ל שבפיה"מ.
בעמ' 149 ד"ה כמובן - אין להלין בזה ע"ד הרב באר שבע שכן בדפוסים הראשונים הדפיסו פירוש פרק זה ע"ש הרמב"ם. וע"ע בש"ס דפוס וילנא בסוף פ"ה של פיה"מ.
בעמ' 359 ד"ה טעמי - צ"ל "קב.
בעמ' 407 שורה ב - צ"ל תשובת הרמב"ם.
מחבר: רבי דוד משה מוסקוביץ
דפוס: תשע"ד
במפתח אישים ומושגים שבראש הספר, לעמ' 448 - צ"ל יוסף קולון.
בתוכן הענינים שבראש הספר, פרק יא 'נפסח' - צ"ל נספח.
שם, לעמ' 466 - צ"ל מדווינסק.
בעמ' 36 הערה 5 - הדבר מפליא, שכן הרמב"ם כותב שא' מעיקרי האמונה הוא שמרע"ה הוא בחיר המין האנושי ולא יהיה כמוהו, וא"כ איך כתבו עליו כן?
בעמ' 37 הערה 9 הביא דברי הרב חיד"א בשם הגדולים שצריך להיות הר"י מיגאש - ולפי זה צריך לתקן את גילו של הרמב"ם שהיה בן ג' שנים, שכן נולד בשנת תתצ"ח (כמבואר לעיל עמ' 36), והר"י מיגאש נפטר בשנת תתק"א (כמבואר להלן בעמ' 38). אלא אם נאמר כדברי ספר יוחסין המובא לעיל (בהערה 2) שהרמב"ם נולד בשנת תתצ"ה. ובדבר תאריך לידת הרמב"ם, ע"ע להרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף פז ע"ב).
בעמ' 39 הערה 18, יחוה דעת - למהר"ר עובדיה יוסף ז"ל.
שם הערה 20 שורה ד', 'בפירושו' - תז"מ.
בעמ' 40 הערה 24, 'ולמצוא אשה הוגנת לו' - עי' למהרי"מ טולידאנו ז"ל בקו' מאורות (בתחילתו) שכבר נשא אשה מקודם.
בעמ' 41 הערה 30 סוף שורה ג' - צ"ל האלעירקיין.
שם ד"ה וכך, הביא דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם, שאביו היה מגנה מנהג בני מערבא שקראו התורה בג' השנים - וזה דלא כמ"ש בשו"ת בית דינו של שלמה (א"ח סימן יב ד"ה אמנם) שלדעת הרמב"ם במנהגא תליא מילתא. ע"ש. וכדבריו כתב בס' תקון יששכר (דפוס ויניציאה של"ט דף לג ע"א).
והנה הרב המחבר נר"ו הביא שהרמב"ם בחיבורו הביא מנהג בני מערבא ולא כתב לבטלו, ולכאורה הוא דלא כדברי רבינו אברהם בנו. וי"ל שגינה המנהג בסוף ימיו כשלמד תורת הקבלה [כמ"ש במגדל עוז (פ"א מהלכות יסודי התורה ה"י) ובנחלת אבות למהר"י אברבנאל (סוף פרק ג), והו"ד באתר ויקישיבה. ע"ש. וראה עוד בבלוג עם הספר], ולפי הזוה"ק הפרשיות מתחלקות לשבתות השנה לשנה אחת דוקא, וכמ"ש בשו"ת בית דינו של שלמה (א"ח סימן יב). וע"ע בקו' יתד המאיר (גליון קעג סימן ריא אות א), ובמש"כ בס"ד בגליון ספר ילקוט יוסף על פורים (דף קפג ע"א). וכיו"ב ראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו (מח"ס סנסן ליאיר ועוד) בקונטרס בין השמשות הנדפס בסו"ס משנה ברורה איש מצליח (מהדורה שניה עמוד עט) שאם נפרש דברי הרמב"ם דלא כדברי רבינו אברהם בנו, י"ל דהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו. ע"ש. וראה בפורום אוצר החכמה.
בעמ' 42 הערה 35 שורה ב', 'התאריך' - צ"ל תאריך כתיבת האיגרת.
בעמ' 45 ד"ה ביום, בענין הרמז בפסוק על פטירת הרמב"ם - בס' טובת מראה להרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל (דף פז ע"ב) קדמו בזה. ע"ש.
בעמ' 45 הערה 50, בענין אם הרמב"ם קבור בטבריא - ע"ע להרמ"ז ז"ל בס' טובת מראה (דף פז ע"א), ובקובץ סיני (כרך לז עמ' רטו - ריט), ובס' מצבות קודש בארץ ישראל (עמ' תיד והלאה), ובס' יהודי המזרח בא"י (ח"ב עמוד רסח).
בעמ' 47 הערה 56 - מהרי"מ טולידאנו ז"ל בקו' מאורות (עמ' לב ובהערה שם) דן בד' הרב שלשלת הקבלה שמתנגדי הרמב"ם תיקנו את מה שקלקלו במצבתו.
בסוף עמ' 47 - ובשנת תשט"ז יצא לאור קובץ 'מאורות' למלאות תש"ע שנה לפטירת הרמב"ם, ורוב המאמרים הם מפרי עטו. ע"ע מתולדותיו בויקיפדיה (בערכו). גם היה במשך איזה זמן דיין בטאנג'יר, עי' בשער ספר התמיד שבהוצאתו. ראה תמונותיו כאן, כאן וכאן.
בעמ' 48 שורה ג' מלמטה - צ"ל איסרלש. וכן הוא להלן (עמ' 418).
בסוף העמוד - הוסיף בזה ידידי מהר"ר אליהו אדמוני נר"ו דברי הגהות מנחם ציון על שם הגדולים (מערכת ספרים מע' הז' אות כב) שהרי"א ממודינא כתב על מהר"ר ישראל נג'ארה בראש ספר זמירות ישראל: 'לא קם בישראל כישראל'.
בעמ' 50 הערה 5 שורה א - צ"ל ד'תתקנ"ד.
בעמ' 51 שורה ג' - יש להעיר שתקנת הרמב"ם היא הנקראת 'תפילה אחת'.
בעמ' 52 ד"ה הרדב"ז חיבר, בענין היתר מגוריו במצרים - ועוד כתב הרדב"ז בספר מצודת דוד (מצוה תקצב) וז"ל, וגם אני הכותב שכנתי שם [במצרים] שנים רבות, אבל לא היה דעתי להשתקע שם, אלא ללמוד תורה וללמדה, לפי שישיבת א"י קשה עד מאוד, ומי יוכל לעמוד בה ולא יצטרך לבריות. ע"כ. וע"ע בקובץ הערות התמימים ואנ"ש (סיון תשע"א עמ' סו והלאה)
בעמ' 53 כתב שיש מיוצאי תימן שמחזיקים עדיין בתקנת הרמב"ם שלא לומר חזרת הש"צ - וכן היה המנהג בצפון מארוקו בימות החול ובתפילת מוסף, ויש מיוצאי אותן המקומות הנוהגים כן עד עצם היום הזה.
בעמ' 56 ד"ה וכך - צ"ל: ומפורסם פסק דינו.
בעמ' 57 ד"ה עדות "רבי מנחם בן זרח בהקדמתו לפירושו על התורה צידה לדרך" - ספר צדה לדרך למהר"מ בר זרח אינו על התורה.
בעמ' 59 הערה 35 - הערה זו שייכת לעמוד הקודם.
בעמ' 62 הערה 52 שורה ה - נדצ"ל של חתנו.
בעמ' 69 שורה ג - מס' 15 צ"ל בפורמט קטן.
בעמ' 69, בענין גיל נשואי הרמב"ם - עי' במה שהערתי לעיל בעמ' 40 הערה 24.
בעמ' 69 הערה 16 בענין אם רבינו מיימון קבור בטבריא - ע"ע לעיל (עמ' 40 הערה 25) ובס' מצבות קודש בארץ ישראל (עמ' קמט ועמ' תכ-תכא ועמ' תכד ועמ' תכז).
בעמ' 139 סד"ה כך - צ"ל שבפיה"מ.
בעמ' 149 ד"ה כמובן - אין להלין בזה ע"ד הרב באר שבע שכן בדפוסים הראשונים הדפיסו פירוש פרק זה ע"ש הרמב"ם. וע"ע בש"ס דפוס וילנא בסוף פ"ה של פיה"מ.
בעמ' 359 ד"ה טעמי - צ"ל "קב.
בעמ' 407 שורה ב - צ"ל תשובת הרמב"ם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה