יום רביעי, 29 ביולי 2015

שם הקובץ: דמשק אליעזר - גליון נד.
עורך: רבי אלכסנדר אליעזר קנופלר.
דפוס: תשע"ה.

בעמוד ד כתב בשם הרב מעגלי צדק שיש לקיים את מצות כיבוד אב ואם, שהיא מצוה שכלית, רק בגלל שהוא ציווי השם - הנה כן כתב גם הרב חיד"א ז"ל בס' כסא דוד (דרוש יב לשבת כלה דף נג ע"ד ד"ה כבד) בשם מהראנ"ח ז"ל גבי מצות כיבוד אב ואם. וכ"כ מהר"ש פרימו ז"ל בס' אמרי שפר הנד' בסוף שו"ת כהונת עולם (פר' בראשית דרך ב) והחת"ס בס' תורת משה עה"ת (פר' בשלח ד"ה כי כאשר) ובס' טובך יביעו ח"ב (ראה יד ח, עמ' שה) ובס' ערוך השלחן (י"ד סימן רמ אות ב). ובס' ערבי נחל (פר' חוקת ד"ה לבאר) כתב כיו"ב בשם הרמב"ם ז"ל במו"נ. וע"ע בס' בינה לעתים (עת לעשות, דרוש לז) ולהרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף קמא ע"א) ובס' פי המדבר על הגש"פ (פיסקת חכם מה הוא אומר) ולמהר"א שפירא ז"ל בס' זכרון מאיר (עמ' ח) ובשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן מו) ובס' תנועת המוסר (ח"ה עמ' קלח-קלט) ובקובץ אור תורה (אד"ב תשע"א עמ' תרכד אות ו).
והנה כתב הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים (ח"ג פל"ט) בטעם מצות השמיטה, שהיא רחמים ונדיבות ככתוב (שמות כג יא) ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה [וכן הביא טעם זה בס' החינוך (מצוה פד). ע"ש], וכן כדי שהאדמה תפרה ותתחזק בהוברתה.
ובכלי יקר (ר"פ בהר) כ' בזה"ל: בטעם מצוה זו יש דיעות חלוקות, כי רבים אומרים שהטעם הוא שתשבות הארץ כדי שתוסיף תת כחה לזרוע, ולדעה זו נטה הרב המורה. ורבים חולקים עליו ואמרו, שאם חששה התורה לזה שלא תחלש האדמה, למה יתחייבו גלות על שמיטת הארץ, יהיה ענשם שלא תוסיף הארץ תת כחה להם. ועוד, שאין זה שבת לה', כי אם לצורך הארץ, ומהו שאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה, מה תרויח בזה שיגלו ממנה ישראל וישבו עליה הגוים אשר לעולם בה יעבודו, ואיך תשבות הארץ בהשמה מהם. ע"כ. ועי' בדרשות מהר"י פינטו – לקח טוב (דברים סוף עמ' ב).
וי"ל דהנה למרות שלדעת הרמב"ם במו"נ הנ"ל השמיטה היא מצוה שכלית, וכ' הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ו) שבמצוות השכליות אין לומר אפשי ואבי שבשמים גזר עלי [ועי' בהגהות הגאון יעב"ץ שבשולי הגליון שם (אות ב) ובס' טובך יביעו (ס"פ שמיני) ובס' מאור ישראל (ברכות ח ע"א ד"ה הרמב"ם)], מ"מ המקיים מצוה זו יש לו לכוון שרצונו לעשות בזה רצון ה', וכך מקיים מצוה, וכנ"ל. וזו הכוונה במאה"כ "שבת לה'", דאע"ג שהיא מצוה שכלית, תכוין לשם מצוה (וע"ע בדברי הרא"ם ובמש"כ הרב יד מלאכי ז"ל בהערותיו שנד' בס' אור עולם שי"ל ע"י מכון ליובאוויטש, ח"א עמ' קלד). והנה אם העונש היה שהארץ לא תוסף תת כחה, יחשוב הרשע שאין זה עונש כי אם תוצאה טבעית, ולכן בחר הקב"ה בעונש אחר.
ועוד, הנה הרמב"ם במו"נ (ח"ג פנ"ב), לאחר שביאר טעמי המצוות כתב שמטרת כל המצוות היא להכשיר את האדם שיגיע לשלמות האנושית, ויבוא ליראה את השם. ע"ש. הרי שבסופו של דבר כל המצוות הן לשם ה'. וע"ע במש"כ בזה בשלמא בעלמא (בהר כה ב).

בעמוד יד בהערה שאין היתר שלא לאכול סעודת מלוה מלכה - אולם עי' בשו"ת יביע אומר מה שהביא מדברי הראשונים בזה.

בעמוד יח והלאה בענין אם שייך מוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר - עי' בזה בס' שלמא בעלמא (סימן שח) ובקו' המאזנים (גליון לא עמ' לו).

יום שני, 27 ביולי 2015

שם הספר: קול תחינה החדש.
עורך: רבי יעקב לוי.
מו"ל: הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלם.
דפוס: ירושלם תש"נ.

ספר זה יצא לאור שוב (על ידי אותו מו"ל וע"י אותו עורך) אח"כ במהדורה חדשה. ואמ"א.

עמוד ג שורה ב, 'תר"ד-1804' - תר"ד היא שנת 1844 למניינם.

שם, שהספר י"ל ע"י הרב חיד"א בשנת תר"ד - זה אינו, שכן הרב חיד"א נפטר בשנת תקס"ו, וכמ"ש בנוסח המקורי של מצבתו הנד' בסו"ס שבחי מהרחיד"א.

עמוד ו שורה ט - צ"ל המפסקת ומעלה.

שם סד"ה חל, 'ברכ"י' - סימן תקנג אות ג.

שם סד"ה אם, 'ברכ"י' - סימן תקנג אות ד.

שם ד"ה מפסיקים שורה א - צ"ל ובאים לבהכ"נ.

שם שורה ד - צ"ל הדחק שרי כגון.

שם ד"ה תשעה שורה ג - צ"ל אבותינו כדאיתא.

עמוד י ד"ה יונה שורה ג מלמטה, 'מי' - צ"ל המי"ם בצירי.

עמוד יט שורה אחרונה - צ"ל מכובד מעמס. וכ"ה בסדר ארבע תעניות הנדפס בשנת ת"ד (דף נח ע"א).

עמוד כב בדיבור הא' שורה ב מלמטה, 'אומר' - נדצ"ל המי"ם בפתח.

שם ד"ה יום שורה א, 'שכני' - נדצ"ל הנו"ן בפתח.

שם שורה ב מלמטה, 'בני' - נדצ"ל בנים.

עמוד כו בסוף הדיבור הא' - צ"ל אל הסלע.

עמוד מה שורה א - צ"ל מי (המי"ם בצירי) שבא (השי"ן בשבא) וסבא (הסמ"ך בשבא).

שם שורה ג, 'המגורשים' - צ"ל הה"א בפתח.

שם שורה ו מלמטה - צ"ל אלילה אלכה. וכ"ה בבינה לעתים הנדפס בשנת תר"א (דף סב ע"א) וב'קינות אבותינו'.

עמוד מו שורה א 'ומראה' - צ"ל הרי"ש בקמץ (וכ"ה ב'קינות אבותינו').

שם שורה יג, 'אדמה' - צ"ל המי"ם בסגול (כן אמר לי מהר"ר סעדיה הכהן ז"ל, ש"צ בעי"ת טיטואן יע"א ובעי"ת קאראקאס יע"א).

שם שורה טז, 'מי' - צ"ל המי"ם בחיריק.

שם, 'ראש' - צ"ל ראה (כן אמר לי מהר"ר סעדיה הנ"ל).

שם שורה ב מלמטה, 'עמו' - צ"ל העי"ן בפתח.

עמוד נד שורה ג - צ"ל חלקם לא.

עמוד נח שורה ז, 'נשכחנו' - צ"ל החי"ת בשבא.

שם שורה ח, 'ונצרח' - צ"ל הוא"ו בפתח.

שם שורה ט, 'בם' - צ"ל בא.

עמוד סב שורה ה 'בציון' - צ"ל הצד"י בקמץ. וכ"ה באתר שיתופיוט.

שם ד"ה אוי שורה ד, 'לבת' - צ"ל הלמ"ד בפתח.

עמוד עא אות ד שורה ה, 'והנסדק' - צ"ל והסנדק.

שם סוף אות ה, 'ברכ"י' - סימן תקנד אות א.

שם סוף אות ז, 'ברכ"י' - סימן תקנד אות ב-ג.

שם אות ח, 'מניקת' - צ"ל מינקת.

שם בסופו, 'ברכ"י' - סימן תקנד אות ה.

שם אות ט, 'יולדות שנתרפי'' - צ"ל יולדת שנתרפאת.

שם, 'היה' - צ"ל היתה.

עמוד עב אות יא, שורה ד - יש למחוק את כל השורה, וכן את ג' התיבות הראשונות של השורה הבאה.

שם אות יד שורה ב, 'במנחה' - צ"ל ובמנחה.

שם שורה ג, 'הרמ"ע' - בתשובה סימן קז.

שם, 'ברכ"י' - סימן תקנה אות א.

שם אות טו שורה ב, 'ואל' - צ"ל ולא.

שם בסופה, 'ברכ"י' - סימן תקנו אות ג.

שם סוף אות יז, 'ברכ"י' - סימן תקנח אות א.

עמוד עג אות יח שורה ב, 'להתענה' - צ"ל להתענות.

שם, 'ברכ"י' - בברכ"י (סימן תקנח אות ג) כתב בזה"ל: מי שהיה בדרך ביום ט"ב, וטעה שלא ידע שהוא ט"ב ואכל ושתה ובא לעיר ביום ט"ב, אם בא קודם חצות יתענה עד הלילה, וטוב שיתענה בעשירי וינהוג איסור ברחיצה ותשמיש. ואם בא בערב, יתענה יום עשירי וינהוג הה' עינויים, אך בת"ת וכיוצא חייב. הרב מהר"ם מזרחי בס' פרי הארץ ח"א סי' ט. ע"כ.

שם אות יט שורה א - צ"ל שנהגו שלא לאכול.

שם סוף אות כ, 'ברכ"י' - סימן תקנט אות ד.

עמוד קג שורה יג, 'וישתחוו' - צ"ל והשתחוו.

עמוד קנא בדיבור הא' שורה ב מלמטה, 'ופרוד' - צ"ל ופקוד.

עמוד קסג שורה ו מלמטה, 'אשה' - צ"ל אשא.

עמוד קסה שורה א, 'על' - נדצ"ל עד.

עמוד קעג ד"ה יום, שורה ה - כתב בעלון בית נאמן למהר"מ מאזוז נר"ו (גליון כב דף ה ע"ב): אני זוכר פעם אחת בתשעה באב אמרנו קינת "יום אכפי הכבדתי ויכפלו עווני", וזו קינה שכתב אותה רבי יהודה הלוי, ונכנסה גם לסידורי האשכנזים. ושם כתוב על דמו של זכריה "ולא שקט (הדם) עדי הווקם, ועד הפליא פליליה", מה זה "עדי הווקם"? אז אמרתי לאבא (זה היה בשנה האחרונה תש"ל): אני חושב  שצריך לומר "הוקם" הקו"ף בדגש, וכמו "לא יקם כי כספו הוא" (שמות כ"א כ"א), דהיינו לא שקט הדם של זכריה עד שקיבל נקמה, אמר לי אבא: נכון מאד, "לא שקט עדי הקם [הקו"ף בדגש] ועד הפליא פליליה" .ומה שמעניין שרבי יהודה הלוי מתאר שם את הדם של זכריה יוצא ומבעבע מבין כל אלה שנהרגו שם, כאילו הוא ראה את זה במו עיניו. וכתב עוד בהערה: כשערכתי את "אור תורה" לא רציתי להביא את זה בשמי, אז כתבתי את זה בשם אבא (באור תורה תמוז התשל"ה עמ' ס"ד), ושלח לי הרב דבליצקי שליט"א: "הגאון ז"ל כיון לד"ר דניאל גולדשמיט (בספר הקינות שלו) שהדפיס בספרו "הקם" בדגש". אבל זו הגהה שלי, והדברים כ"כ ברורים. ע"כ.

עמוד קפא ד"ה ר' ברוך, שורה א, 'גד' - צ"ל גדול.

שם ד"ה ר' שלום, שורה ג, 'המדקד' - צ"ל המדקדק.

עמוד קפב ד"ה ר' אברהם אנקווא, שורה ו, 'חמד' - צ"ל חמר.

עמוד קפו שורה ד, 'וירש' - צ"ל הוי"ו בשבא או ויירש היו"ד בחיריק.

עמוד קפז ד"ה זיו, 'יופיי' - צ"ל הפ"א בשבא והיו"ד הב' בחיריק.

עמוד קפח שורה אחרונה, 'נתרצו' - צ"ל נתצו.

עמוד קצ שורה ד מלמטה, 'מראי' - צ"ל מראשי.

עמוד קצא שורה ט מלמטה, 'עדיי' - נדצ"ל הדל"ת בשבא והיו"ד הא' בחיריק.

עמוד רח - לשמיעת קינה זו, ראה באתר פיוט.

עמוד רטו ד"ה רעבים, 'צמאים' - צ"ל המ"ם בצירי.

עמוד רכה ד"ה נותץ - צ"ל הוי"ו בשורוק והתי"ו בפת"ח.

עמוד רלג בסופו, 'אומרים אותה להוצאת ס"ת' - ונדפסה להלן עמוד רצ.

עמוד רלה סוף שורה ו, 'לזנה' - צ"ל הלמ"ד בחיריק והזיי"ן בשבא ומפיק ה"א [כמו שמצינו שתרגם אונקלוס (בראשית א כה)].

שם שורה ח - צ"ל עליהון שלטונין. וכ"ה בס' בינה לעתים הנדפס בשנת תר"א (דף נח ע"א).

עמוד רלז שורה ג 'שנייא' - צ"ל השי"ן בשבא.

עמוד רלח שורה ח - צ"ל איה אדונם. וכ"ה בס' בינה לעתים הדפס בשנת תר"א (דף נח ע"ב).

עמוד רלט שורה ג מלמטה - צ"ל היא ויקרה. וכ"ה בס' בינה לעתים הנדפס בשנת תר"א (דף נט ע"א).

עמוד רמה שורה יא 'פרש' - צ"ל בשי"ן שמאלית.

עמוד רמט שורה יא 'מתי' - צ"ל המ"ם בשבא והתי"ו בצירי. וכ"ה ב'קינות אבותינו'.

עמוד רנ שורה ד - צ"ל שמה קיפוד. וכ"ה ב'קינות אבותינו'.

שם שורה ח - צ"ל ימס כעש. וכ"ה ב'קינות אבותינו'.

שם שורה ג מלמטה 'ועין' - צ"ל היו"ד בחיריק.

עמוד רנא שורה ה מלמטה . צ"ל יצחק מנדיל בן אברהם.

עמוד רנג שורה ג 'ואשברה' - צ"ל בשי"ן שמאלית. וכ"ה ב'קינות אבותינו'.

עמוד רס שורה אחרונה, 'חתומים' - צ"ל סתומים (כן אמר לי מהר"ר סעדיה הנ"ל).

עמוד רסט שורה א, 'עזיאלי' - צ"ל עזיאל (עי' לעיל סוף עמוד קפב).

עמוד רע סוף שורה ב, 'במעו' - צ"ל במעוני.

עמוד רצ אות לג - קינה זו נדפסה כבר לעיל עמוד רלג. ע"ש.

שם שורה ב - צ"ל אקום במר.

עמוד שלב שורה ג, 'הלקם' - צ"ל חלקם.

עמוד שפט ד"ה חשבתי שורה ב, 'פרצת' - צ"ל התי"ו בשבא.

שם, 'משלת' - צ"ל התי"ו בשבא.

שם בהערה א - הספר נדפס בשנת תרכ"ג והוא למהר"ר יעקב רקח (כ"כ בס' בית עקד ספרים בערכו, מס' 1340).

עמוד שצ שורה ג, 'צורך' - נדצ"ל הצד"י בשורוק.

עמוד תכז שורה אחרונה - צ"ל ויקבע בלבו.

יום שישי, 24 ביולי 2015

שם הקונטרס: תורת אמך - דובב שפתי ישנים.
מחבר: רבי אברהם אסולין.
דפוס: תשע"ה.

בעמ' טו-טז כ' שנקברו בסמיכות זה לזה מהר"ר דוד עובדיה ומהר"ר דוד מסעוד עובדיה - שנים שהן אחד, והוא ז"ל חיבר גם ספר שו"ת נתן דויד.

בעמ' טז על רבי משה חרוש - הוא קבור בהר תמיר בחלקת המערבים. תולדותיו בספר הזכרון אעלה בתמר (עמוד יא).
ויש להוסיף שבאותה חלקה קבורים גם מהר"ר יצחק חזן ז"ל (מח"ס שו"ת יחוה דעת ועוד) ומהר"ר יצחק אוחנא ז"ל (רבה של קרית שמונה).

שם בסופו על רבי שלמה פינטו שהוא אבי שושלת משפחת פינטו - עי' בס' לקח טוב - דרשות רבי יוסף פינטו (בהקדמה עמוד 4) שאף אביו מהר"ר יצחק היה חכם גדול. ולדעת מהר"ד פינטו נר"ו (נכד מהר"ר שלמה פינטו), מהר"ח פינטו זקינו היה מצאצאי מהר"ר יאשיהו פינטו מח"ס נבחר מכסף ועוד.

בעמ' יט על בית החיים בצפת - יש להוסיף ששם קבור גם הרמ"ז מהר"ר רפאל אוחנא ז"ל (מח"ס מראה הילדים ועוד), עי' בהקדמת הרב המו"ל מחדש ספרו יסוד מערבי.

בעמ' כא אות א' הב' שורה ב' - צ"ל חיים בן.

שם - יש להוסיף שבהר הזיתים קבור הרמ"ז מהר"ר יוסף פרץ ז"ל, מח"ס תהלתו בפי. עי' תולדותיו בראש הספר הנ"ל.

_____________________________

ע"פ ההערות הנ"ל תיקן והוסיף הרב המחבר נר"ו כמה דברים, כמו שנראה במאמר הנדפס במכ"ע עונג שבת - יום ליום שנדפס לאחר זמן.

ויש להעיר עמש"כ במאמר הנ"ל (בדף י ע"ב אות ב) שמהר"ד עובדיה ז"ל חיבר ספר נתן דוד - צ"ל דויד.

ומה שכתב (בדף י ע"ג) שלאחר אות ג' יש אות ה', וחסרה אות ד'.

ומה שכתב (שם אות ה) ששם קבור [הרמ"ז] מהר"ר משה הרוש ז"ל - צ"ל חרוש.

ומה שכתב (בדף יא ע"א אות ד שורה ב) 'המערבי' - צ"ל המערבית.

ומה שכתב (שם שורה ג) 'הפקוד' - צ"ל פקוד.

ומה שכתב (שם באות ה) 'משכיל עבדי' - צ"ל ישכיל עבדי.

גם יש להעיר על מה שכתב (שם אות יב בסוגריים) בדבר שמו של מהר"ר מאיר אביחצירא ז"ל, שהדברים אינם מובנים, והכוונה מבוארת בגוף הספר (עמ' כא-כב) שמהר"ר מאיר אביחצירא ז"ל, שמו המקורי היה מאיר שלם.

ומה שכתב (שם אות יד שורה ב) 'כקזבלנקה' - צ"ל קזבלנקה.

ובדף יב ע"א (אות ה הב') - צ"ל טנג'י.

ומה שכתב (בדף יג ע"ב שורה ד ושורה ה מלמטה) 'התברר' - בגוף הספר (בסופו) כ' 'הברר'.