יום חמישי, 26 במאי 2016

בוצינא קדישא

שם הספר: בוצינא קדישא
עורך: רבי יוסף חיים אוהב ציון
דפוס: תשע"ו

בהסכמת מהרי"ח סופר נר"ו אות א כתב בענין תיאור הצדיקים בתארי הקב"ה - יש לציין בזה עוד למה שהאריך להקל בזה מהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן עג). ועי' בס' קהלת צפרו ח"א (בהערות שלפני ההקדמה עמוד יג), שחכמי מערב הפנימי נהגו לכתוב במכתביהם לחכמים אחרים בתארי הקב"ה. ע"ש. גם ראיתי להרב משנה שכיר בתשובה שנדפסה בס' תל תלפיות - מונקאטש (עמוד קל) שכתב להרב מנחת אלעזר 'אור צח ומצוחצח'.
ובדברי מהר"י עמדן דילפי לה מ'את' פני האדון ה' - כ"כ גם הרב ארץ חיים (סימן תצג ס"ב בסוגריים). ע"ש.

בעמ' לה דן בטעם הדבר שנהפך עץ החרוב לרשב"י בשבת לתמר - ואאמו"ר נר"ו בס' אוצר המוסר (עמ' שמט) ביאר שנס זה אירע בזכות מה שחיבבו מצות שבת עד כדי שהפסיקו לשרוף את העוברים ושבים כשראו חביבות השבת אצל אותו זקן. ע"ש. וה"ד בקו' מרי"ח ניחוח (גליון עד דף טו ע"ב). ועוד יש לומר ע"פ המבואר להלן (עמוד נה) שהחרוב הוא בחינת גבורה, ומתמתקת בשבת קודש.

בעמוד מח כתב להשיב על טענת המלאכים מדינא דבר מצרא שאנו נקראים בנים למקום - כיו"ב כתב בס' שער שמעון (פר' משפטים אות ה) בשם רבו בשם המפרשים, שתירצו טענת המלאכים על מרע"ה כשבא לקבל התורה מדינא דבר מצרא, שהם בשמים ואנו בארץ, שהקב"ה מחשיב אותנו לבנים כשאנו עושים רצונו של מקום, ולכן ליתא לדינא דבר מצרא. ע"ש. וכ"כ הרב חיד"א ז"ל בס' ראש דוד (פר' בא דף נ ע"ב ד"ה ואפשר ופר' בשלח דף נח ע"א ד"ה ולי). והרמ"ז מהר"ד צבאח ז"ל בס' משכיל לדוד (בהנד"מ דף עח ע"א) הביא תירוץ זה בשם הרב שמע יעקב ז"ל (דף צט ע"ב). וכ"כ מהרי"ח ז"ל בס' ברכת חיים ח"ב (עמ' קצו). ע"ש. וע"ע בקו' דעה חכמה לנפשך (פר' בהעלותך תשע"ג דף כא ע"ב), ובספר הזכרון אעלה בתמר (עמ' תכז).
ועפ"ז יבואר הכתוב (האזינו לב י), ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ופרש"י, יבוננהו, שם בתורה ובינה. וע"פ הנ"ל מבוארים דברי הכתוב "יבוננהו", נתן לנו את התורה, ולא חשש לדינא דבר מצרא שכן "כאישון עינו", הקב"ה מחשיב אותנו כאישון עינו, כמאמר הנביא (גיטין נז ע"א) כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו (של הקב"ה), דהרי ברא כרעיה דאבוה, ולכן קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא (כמ"ש האחרונים בשם הזוה"ק, ועי' בס' דברי יעקב – פרקי מחשבה עמ' קלא אות א).

שם (בשורה אחרונה) - צ"ל כלפי המלאכים.

בעמ' צה שורה ג - צ"ל וכפי שכתב.

בעמ' קכז, בענין קונטרס כבוד מלכים למהר"ש העליר - זכורני שנדפס גם בתוך ספרו שו"ת שם משמואל (הנז' להלן סוף עמ' קל). והזכירו גם הרב ארץ חיים (סימן תצג ס"ב). ע"ש.

בעמ' קעח, הביא דברי הט"ז ששמן נס חנוכה לא היה יש מאין - ע"ע בזה בהקדמת ספר תורת המועדים על חנוכה למהר"ד יוסף נר"ו (עמוד ד).

בעמ' קפה, הביא דברי האומרים דכל איסורים דרבנן הם איסור גברא - ע"ע בס' מאור ישראל למהר"ע יוסף ז"ל (ח"ב דף פא ע"ב).

בעמ' קצח, הביא קו' מהר"י עמדן שאיך נהנה רב כהנא ממעשה נסים - הנה אאמו"ר נר"ו בס' הלכות יחוד (בהקדמה עמ' ג) שאדם שהוא צדיק גדול, הנס נחשב לו כדבר טבעי, ואין מנכין לו מזכיותיו. ע"ש. וקדמו בזה בהגש"פ ארזי הלבנון (עמ' ב) בשם מהר"מ פיינשטיין ז"ל (מח"ס אגרות משה ועוד), שלאדם גדול כרבי חנינא בן דוסא לא מנכין מזכיותיו, כי בעיניו גם הטבע גלוי ומתמיד, ועל הרגל מהשלחן של זהב שניכו לו [כדאיתא בתענית (כה ע"א)], היינו משום שנשלח לעוה"ז לעבוד ה' מתוך הדחק, ואם יעשיר לא יעשה שליחותו. עכ"ל. והוא כדברי הרמח"ל ז"ל בס' הכללים (מהד' מהר"ח פרידלנדר ז"ל, עמ' רפג) ומהרא"א דסלר ז"ל בס' מכתב מאליהו (ח"ד עמ' צט) שיש מזל שלא משתנה כגון אם נולד לשם עמידה בנסיון העוני או העושר. וק"ל ע"ד מהר"מ פיינשטיין ז"ל, שכן ממ"נ אם נשלח לעבוד ה' מתוך הדחק, לא היה להם לתת לו את הרגל, ואם כבר נתנו לו, למה ניכו לו.
ולפי דברי הרב המחבר לעיל שטעם האיסור ליהנות ממעשה נסים הוא כי מנכין לו מזכיותיו, י"ל דשאני רב כהנא שצדיק גדול הוא [וכן יש ליישב הקושיא (להלן עמוד רכח) מרחב"ד, שעליו כתב דבריו מהר"מ פיינשטיין ז"ל הנ"ל. וע"ע להלן (עמוד רלז)].
גם יש להעיר ממה דאיתא במדרש תנחומא (פרשת ויצא סימן ח): ילמדנו רבינו, אם היתה אשתו מעוברת, אם היתה אשתו מעוברת, מהו שיתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר. כך שנו רבותינו [מתני' ברכות נד ע"א] היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא, ר"ה בשם רבי יוסי אומר אע"פ ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא אינו כן אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר לפי שאין קשה לפני הקב"ה לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות וכו'. ע"כ. והנה לרב הונא בשם רבי יוסי יתפלל שיעשה לו נס, ולא חייש שינכו לו מזכויותיו, ומוכח דלא ס"ל שמנכין לו. ואפשר שגם רב כהנא ס"ל הכי. אלא שהעירני הרב עובדיה הלוי זאיד נר"ו שאפשר לדחות ע"פ דברי המהרש"א (שם) שלא מיקרי נס אם בא ע"י תפילה. עכ"ד. נר"ו. ועוד אפשר לדחות דמכיון דברא מזכה אבא א"כ ישלים בזה הזכויות שניכו לו [ואפשר דה"ט דאמר ריב"ל (בב"ר פנ"ו סימן יא ובילקוט זכריה רמז תקע) דחנניא מישאל ועזריה לאחר שעלו מכבשן האש הלכו אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד ממנו תורה. ע"כ. דכיון שנעשה להם נס ומנכים להם מזכיותיהם, לכן הלכו ללמוד תורה, כדי שיתוספו להם הזכיות]. וע"ע בשו"ת מנחת הח"ג ח"א (סימן ו).

בעמוד רז, בענין נס השמן דאשת עובדיה, ולכאורה אין נהנין ממעשה נסים - עי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון רנז דף יא ע"ב).

בעמוד ריא, בדברי התוספתא שאשת עובדיה היתה פטורה מלעשר את השמן - ע"ע בס' חזון עובדיה על תרומות ומעשרות (דף מב ע"ב).

בעמוד ריז שורה א - צ"ל פרפרת נאה.

בעמ' רכא, מש"כ לחלק בין בשר נחירה לבשר בתשעת הימים - עי' בזה בס' חזון עובדיה על ארבע תעניות.

בעמ' רכט שורה ג מלמטה - צ"ל עיקר הקפידא.

בעמ' רמד שורה ז - צ"ל באר חפרוה.

בעמ' רמה, הקשה איך אמר ר"ע בג' דברים אוהב אני את המדיים, והרי יש בזה משום לא תחנם - ע"ע במה שיישב בזה מהר"י יוסף נר"ו (מח"ס ילקוט יוסף) בתשובתו שנדפסה בקובץ משנת יוסף (תשע"ו).

בעמ' רנט אות ה שורה ג - צ"ל הכהן רבינוביץ.

יום חמישי, 12 במאי 2016

שיר השירים עם פירוש אהלי שם

שם הקונטרס: שיר השירים עם פירוש אהלי שם
מחבר: רבי מיכאל פרץ
דפוס: תשע"ו

בראש מכתב מהרמ"י לפקוביץ ז"ל שבתחילת הקונטרס - צ"ל לפקוביץ.

בדף נו ע"ב שורה ה - צ"ל ענינים עמוקים.

בדף נח ע"ב - הדברים על פסוק טז חזרו ונדפסו באהלי שם על פרק שירה (עמוד ו).

בדף סד ע״א ד״ה במדרש, שורה ג - צ״ל מעמד הר.

שם בדבר המדרש עה"פ לפתוח לדודי, דהיינו בתשובה, וביאר שהכוונה לרצון טוב וברוח אחת לקבל את התורה - אפשר לבאר בפשטות שקבלת התורה היתה ע"י תשובה, והוא בהקדם מש"כ מהר"מ טויב נר"ו בקובץ לקח טוב - קאלוב (גליון צט ד ע"א ע"א ד"ה והטעם) וז"ל: דהנה הניצוצות הקדושים נפלו בכל העולם, ובכל מקום שיש ניצוצות הקודש, הסטרא אחרא מתגברת ביותר להפריע שלא יתקנו אותה מצוה השייכת לניצוצות אלו להוציאם. ולכן כששאלו אומות העולם לפני קבלת התורה מה כתוב בה, השיב הקב"ה לבני עשו לא תרצח, לבני עמון ומואב לא תנאף, ולבני ישמעאל לא  תגנוב, כי במקום ארצות מגוריהם נמצאים הניצוצות השייכות למצוות אלו, והם לא יכלו להתגבר על הסטרא  אחרא ולכן אמרו שאינם רוצים, ולא שהקב"ה בא בטרוניא אליהם בכדי שלא יקבלו, רק למקומם היה צורך לתקן המצוות אלו. והנה האדם ששייכים לו ניצוצות קדושות שבמקום מסוים, שולח אותו הבורא עולם לשם לתקן הנצוצות הקדושים השייכים אליו, ומטעם זה הרבה פעמים כשרוצה האדם לעזוב מקומו מפני עבודה רוחנית קשה שיש לו במקומו, צריך להתבונן אולי זה פיתוי היצר שרוצה להפריעו מלתקן הניצוצות שבמקום ההוא השייכות לשורש נשמתו, ואדרבה עליו להתגבר שם נגד היצר הרע בכח התעסקות בלימוד התורה שהוא התבלין נגד כל נסיונות היצר הרע בכל מקום בעולם, ואשר בזה משפיע ג"כ להרים כל הסביבה שלו. ע"ש. וזוהי התשובה שבקבלת התורה, דהיינו הכנעת הסטרא אחרא בתיקון הניצוצות השייכים אליו, ולכן קשה לו מאוד במצוות השייכות אליו.
ודרך אגב אעיר בדברי מהר"ם טויב הנ"ל, שלכאורה אם קשה לו בעבודתו הרוחנית במקום אחד עדיף שיחפש מקום אחר לגור בו, וכמו שמצינו כיו"ב בדברי הרמב"ם (פ"ו מהלכות דעות ה"ב) שאם אדם דר במקום שאנשיו רעים יעזוב מקומו. וכיו"ב אמרו (בב"מ עה ע"ב) שמאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי צועק ואינו נענה (ועיין בבאר היטב אבן העזר סימן כה אות ט), ואם כך אמרו לגבי גשמיות, כ"ש לגבי רוחניות. ויש לאדם לברוח מהנסיון כמ"ש בשלמא בעלמא (בק"ש שעל המיטה).

שם ע"ב ד"ה במדרש, סוף שורה ח - צ"ל נפשי.

בדף סה ע"א ד"ה השינוי, שורה ו - צ"ל הלקח איך.

שם שורה ז, 'אפשר ברגע אחד להפסיד כל כך' - ובזה יבואר הכתוב (ישעיה נד ז-ח) 'ברגע קטון עזבתיך וגו', בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך'. ועי' ברש"י ובמצודת דוד שם.
   ויש לבאר שמכיון שעלייתם הרוחנית היתה מהירה ביותר, במ״ט יום ממ״ט שערי טומאה למ״ט שערי קדושה, כמו כן גם נפילתם היתה מהירה ברגע אחד. ולכן כתבו שהעליה הרוחנית צריכה להיות צעד אחר צעד, ולא במהירות [ודלא כמ״ש הרב מדרגת האדם שברגע אחד יש לאדם לשנות את עצמו מן הקצה אל הקצה].

שם שורה ט - צ"ל ככלה המתקשטת.

שם רע״ב - והוא כמ״ש ז״ל (שבת קיט ע"ב), תניא רבי יוסי בר יהודה אומר, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכו', מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו וכו'. וע"ע בשו"ת שלמת חיים (בהנד"מ סי' ז-ח).

בדף סז ע״ב ד״ה ובילקוט, שורה ד מלמטה - צ״ל והצילו נפשכם.

בדף סח ע״א ד״ה הם, שורה ז - צ״ל נאים וגיבורים.

שם, שורה ג מלמטה - צ״ל מועיל לחזק.

דף סט ע״א ד״ה במדרש, שורה ה - צ״ל צורך העמל.

שם ע״ב ד״ה ובגמ׳, שורה אחרונה - צ״ל לעסוק בהן].

דף ע ע״א ד״ה בילקוט, שורה ד - צ״ל שמורים את.

דף עא ע״ב בדיבור הא׳ - וי״ל שבא ללמד שכל דיבור בפני עצמו יש בו כ״כ בשמים למלאות את העולם כולו. ללמדך חשיבות כל מצוה ומצוה.

שם ד״ה וכן, שורה ג מלמטה - צ״ל יש ענין.

דף עב ע"ב ד"ה תמוהים - עי' במש"כ בזה בשלמא בעלמא (שיר השירים ה יד).

שם שורה א - צ"ל תמוהים הדברים.

דף עג ע"ב שורה ה - צ"ל שהכח תש.

יום רביעי, 11 במאי 2016

שלמי משה על מסכת טבול יום

שם הספר: שלמי משה על מסכת טבול יום
מחבר: רבי משה שבות
דפוס: תשע"ו

בעמ' ה, ד"ה אפריון, שורה א - צ"ל אפריון נמטי'.

שם, שורה ג מלמטה - צ"ל ויהא רעוא.

בעמ' ח ד"ה ואחד, שורה ג - צ"ל ומתן שהיה.

שם ד"ה ואחרי, שורה א - צ"ל ואסתר אמרה.

בעמ' ט ד"ה והוסיף, שורה ב - צ"ל מבלבול הדעת.

שם שורה ד - צ"ל ולעשות.

בדף צו ע"א ד"ה ולכאורה, מדברי המשנה שמותר לקרוא שם לתרומה בע"ש ע"מ שיחול בשבת, פשט את הספק המובא בשו"ת רעק"א (סימן קנט) אם מותר לעשות קנין בע"ש ע"מ שיחול בשבת - אפשר ליישב דשאני במקום מצוה, וכמ"ש רבינו המרדכי (ביצה פ"ב סימן תרעו), והו"ד בב"י (א"ח סימן תקכז). וע"ע בשו"ת נחמת יוסף (סימן יט) ולמהר"ע יוסף ז"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן כא), ובספר חזון עובדיה (שבת ח"ו עמוד יד), ובהסכמתו לס' מים ההלכה ח"א, ובס' עלינו לשבח (ויקרא עמוד תרמד).
והעיר לי ע"ז הרב המחבר נר"ו דאי הכי אמאי אסור להפריש תרומה בשבת משום מתקן, והרי היא מצוה. עכ"ד נר"ו. ונומיתי לו דמהאי גופא יש להביא ראיה ממה דלא אסרו משום מקח וממכר, דמהאי טעמא שרי לצורך מצוה, ולכן אסרו משום מתקן דוקא. ושו"ר מש"כ בס' תוספת יום הכיפורים (יומא פג רע"ב) ובספר חזון עובדיה על תרומות ומעשרות (עמוד עדר) ובאתר ישיבת הר עציון. ע"ש.
ובעיקר יישובו של הרב המחבר נר"ו ע"פ דברי מהר"ד פוברסקי ז"ל - אמר לי הרב המחבר נר"ו שתירוץ זה לא מיישב מה שיש להקשות בזה ע״ד מהרש״ז אוירבך ז״ל בס׳ מנחת שלמה (ביצה עמוד יח) מדברי מתניתין.
ובעיקר דינו של רעק"א, עי' בס' ילקוט יוסף על שבת (כרך ב עמוד קמה). ואמ"א. וע"ע בס' חזון עובדיה (שבת ח"ו דף יב ע"א), ובביאורי דרשו על המשנ"ב (סימן רנב סק"א אות ג), ובקובץ 'פנינים משולחן רבינו הגאון רבי אברהם גנחובסקי' (גליון רא עמוד ד).

בדף קג ע"א בשם הרב חזון איש (טבול יום סימן ו אות ז) שהמשנה קיצרה בלשונה, ובאמת מיירי שכפל תנאו - כיו"ב כ' התוס' (כתובות נו ע"א ד"ה הרי).
ובעיקר הקושיא דאמאי לא כתבו הכא גבי תרומה תנאי כפול, י"ל גם לפ"ד מור"ם בדרכי משה (א"ה סימן לח אות ב) בשם הגהות מרדכי (כתובות סימן רצ) דבדבר שאין צריך מעשה בידים לא בעינן תנאי כפול. ועי' בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד א"ח סימן נח אות ה). והפרשת תרומה נקראת דיבור, עי' בקדושין (נו ע"א) ובס' דבר אליעזר למהרא"י וולדינברג ז"ל (סימן ג) ובס' חזון עובדיה על תרומות ומעשרות (עמוד לה).

שם שורה ה - צ"ל שכאן במשנה.

יום שלישי, 10 במאי 2016

חפיפה כהלכתה

שם הספר: חפיפה כהלכתה
מחבר: רבי שמואל פרץ
דפוס: תשע"ה

בעמ' י, בענין מ"ש לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה חופפת, אי לישנא דלעולם הוא חיוב גמור - יש להביא ראיה ממ"ש בברכות (ח ע"א) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, והוא חיוב גמור כדמשמע ממ"ש בתשובות הגאונים (מוספייא סימן ז) וז"ל: וששאלתם, ת"ח שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת ורוצה לשנות תלמודו, יש לו רשות לעשות כן או לא. כך אמרו חכמים ז"ל, אע"פ שהוא חושק בתלמודו אל יפשע מלהשלים פרשיותיו. ע"כ. [וה"ד בספר בני ציון (סימן רפה סק"ו), הביאו בילקוט יוסף (שם סק"ב)]. ולישנא דפשיעה הוא דוקא על מה שמחויב בו. ושו"ר בקו' 'גם אני אודך - תשובות הגר"ד ברדא' (עמוד כב) שדן אי קריאת שמו"ת הוא חיוב גמור, והביא ראיה ג'ם הו'א מד' תשובת הגאונים כנ"ל. ע"ש.
ולכאורה יש להביא ראיה איפכא מדברי הש"ס בשבת (קיט ע"ב) לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, וכתב הריטב"א שם שאינו חובה. וע"ע בס' חזון עובדיה על שבת (ח"ב עמוד תמ) ובשו"ת יביע אומר ובס' תשית לראשו (עמ' צג-קד). ובס' MAKING OF A GODOL (מהדו"ב ח"א עמוד תריח) כתב בשם מהר"י קמנצקי ז"ל (מח"ס אמת ליעקב) שבישיבת סלבודקא בה למד חזרו ללמוד אחר ההבדלה ולא אכלו סעודת מלוה מלכה. ושו"ר בשו"ת ויברך דוד (ח"א עמוד קיא) מש"כ בלישנא דלעולם, והביא שם דין מלוה מלכה, וכן דין פסוקי דזמרה. ע"ש. וכתב עוד בזה בספרו נשמת שבת (סימן שי). ע"ש. ועי' למהרי"ש אלישיב ז"ל בתשו', ולו נדפסה בקו' אהל יעקב על דיני שמו"ת למהרי"א סקוצילס נר"ו (עמוד סב) מש"כ לחלק בין פסוקי דזמרה לקריאת שמו"ת.

בעמוד רצג, במקורות שורה א - צ"ל או יום ראשון.

בעמוד שכט, שיש מקום להתיר לגזוז צפרני אשה בליל שבת ע"י נכרית - עי' לאאמו"ר נר"ו בס' אהלי שם על הש"ע (א"ח ח"ד עמוד קל) שגם ע"י ישראל בשינוי מיקרי שבות דשבות.

בעמוד שמז ד"ה הנה, הביא דברי הרב טהרת הבית ז"ל שתמה על המקילין לטבול בחמין בשבת - ושמעתי שמהרי"י רודרמן ז"ל (מח"ס עבודת לוי) הוציא מאוצר הספרים של ישיבתו, ישיבת נר ישראל, את שו"ת דברי חיים למהר"ח מצאנז, על כי היקל בזה.

בעמוד תט, שורה ב מלמטה, 'עדיין לא נדפס' - כבר נדפס.

שלחתי להרב המחבר נר"ו חלק מההערות הנ"ל, וזה אשר השיב:
יישר כח דבריך קילורין לענים אמנם להוציא ספר דברי חיים הוא דבר חזק מאוד
ומה שעולה שלשון לעולם אינו מוכרח ולפעמים כך או כך א''כ קשה להוכיח מלשון לעולם